Dmaye
Daf 18b
18b הוֹצִיא לָהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ אָמַר לָהֶן פָּדוּי הוּא נֶאֱמָן. פְּדוּ לוֹ וּפְדוּ לָכֶם אֵינוֹ נֶאֱמָן. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הַנֶּאֱמָן עַל הַשֵּׁנִי נֶאֱמָן עַל הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא עָשׂוּ אוֹתוֹ כְתוֹסֶפֶת הַבִּיכּוּרִים מַה תּוֹסֶפֶת הַבִּיכּוּרִים נֶאֱכֶלֶת בְּטָהֳרָה וּפְטוּרָה מִן הַדְּמַאי אַף זֶה נֶאֱכֶלֶת מִשּׁוּם שֵׁנִי וּפָטוּר מָשׁוּם רִאשׁוֹן. אָתָא רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי אִיסִּי דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הִיא.
Traduction
Si quelqu’un (176)Non digne de foi. Voir Tossefta au traité Terumot 3. apporte de sa maison pour ses invités des fruits de seconde dîme, en prévenant qu’ils sont rachetés, on peut le croire (on voit qu’il se rend compte de l’importance de cette sainteté); mais s’il dit: ''bien qu’ils sont rachetés pour moi, si vous ne me croyez pas, vous pouvez les racheter encore'', on ne lui ajoute pas foi (le doute émis par lui-même est une preuve du peu de confiance qu’il inspire). Cet enseignement, où il est dit qu’au premier cas l’homme est digne de foi sans qu’on le soupçonne de ne pas prélever la première dîme, est de R. Eliézer (177)Cf. même série, (Maasser Sheni 4,8) fin., puisqu’il dit que dès qu’on est digne de foi pour la seconde dîme, on l’est aussi pour la première. Selon R. Yossé, cet enseignement est aussi conforme à l’avis des autres sages, ce cas étant semblable aux suppléments de prémices: Or, de même que le supplément de prémices qui doit être consommé avec pureté (à l’instar de ce que mange le sacerdote), est cependant dispensé de tout prélèvement en cas de doute (178)Voir (Bikurim 3,9); de même ici l’on ne se préoccupe pas de la 2ème dîme, en ce cas, l’on en mangera, et l’on sera dispensé de la première dîme en cas de doute. Selon R. Hanania au nom de R. Assa, l’enseignement est de R. Eliézer (non des sages). reprise: Celui qui (la veille du samedi) a désigné nominativement l’oblation de la dîme (le 100ème) sur les fruits douteux, ou la dîme des pauvres sur des produits notoirement (179)Il est permis de faire la désignation nominative pour la dîme en cas de doute, non en cas de certitude d'obligation, sauf au cas prévu (5,1). inaffranchis (toutes deux obligatoires), ne pourra pas les prélever le samedi pour les offrir au sacerdote ou au pauvre. Mais si le sacerdote et le pauvre ont l’habitude de manger chez lui, ils peuvent venir manger comme d’ordinaire, pourvu que le maître de maison leur fasse savoir que ce sont les parts légales (il ne doit pas en profiter pour paraître leur offrir des dons d’hospitalité, tandis qu’il leur remet ce qui leur est dû).
Pnei Moshe non traduit
הוציא להן. ברייתא אחריתא היא מי שהוציא מעשר שני מתוך ביתו ואמר להן פדוי הוא שפדיתיו נאמן הוא על כך שבודאי הפריש ופדה אותו וליכא למימר שמא לא הפרישו משום שאינו רוצה להטריח ולהעלותו לירושלם שהרי פדה אותו ומשום טרחא להעלות המעות לירושלם לא חיישינן דליכא בהו טרחא כולי האי אבל אם אמר להן פדו לי אתם או פדו לכם ותקחו אותו אינו נאמן שהפרישו דשמא חש על טרחתו:
כֵּנִי מַתְנִיתָא לֹא יִתְּנֵם בְּשַׁבָּת דְּתַנֵּינָן תַּמָּן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. הָדָא יַלְּפָא מִן הַהִיא וְהַהִיא יַלְּפָא מִן הָדָא. הָדָא יַלְּפָא מִן הַהִיא הִיא יוֹם טוֹב הִיא שַׁבָּת. וְהַהִיא יַלְּפָא מִן הָדָא בְּלִימּוּדִין אֲבָל בִּשֶׁאֵין לִימּוּדִין לָא סְלַק עָל בַּר נַשׁ מֵיכוּל פִּיסָּתֵיהּ בְּבֵיתֵיהּ דְּחַבְרֵיהּ.
Traduction
La Mishna fait bien de dire que le Shabat, on ne prélève pas ces parts, afin de ne rien livrer en ce jour; car on enseigne ailleurs (180)Mishna, (Betsa1,7).: Selon l’école de Shammaï, on ne remet pas au sacerdote, pendant les jours de fête, ni sa part de la pâte ni les offrandes qui lui reviennent (181)L'épaule, les mâchoires et l'estomac., soient qu’elles aient été prélevées la veille, soit le jour même; selon l’école de Hillel, c’est permis. De cette Mishna comparée à la nôtre, résultent deux déductions réciproques; il en résulte que la discussion est la même ici pour le Shabat comme au sujet des parts sacerdotales à remettre les jours de fête; par contre, d’ici l’on déduit que cela dépend de la question de savoir si l'on a l’habitude ou non d'aller, sans quoi il ne viendrait pas à la pensée d'un homme d’y aller manger un pain chez son prochain.
Pnei Moshe non traduit
מתניתא. הך ברייתא דר''א היא. דקס''ד דנאמן על הכל קאמר ואף על הראשון ור''א היא דס''ל הנאמן על השני נאמן על הראשון דאי לאו הכי מאי נאמן דקאמר הא משמע שהוא נאמן לאחרים הלוקחים ממנו והא איכא למיחש שמא לא הפריש הראשון:
א''ר יוסי דלא היא אלא הכא כד''ה אתיא ואפי' לרבנן דהתוספתא דנאמן על השני אינו נאמן על הראשון וטעמא דהך ברייתא משום שכיון שזה אומר פדוי הוא עשו למע''ש הזה כתוספת בכורים דתנן לקמן בסוף בכורי' דנאכלת בטהרה מצד חומרא ופטורה מן הדמאי וה''נ דנאכלת בטהרה משום חשש מעשר שני אבל פטור הוא מן הראשון דמכיון דחזינן דרמי אנפשיה ופדאהו אמרינן מסתמא הפריש גם להראשון אבל לעולם אימא לך בעלמא דאינו נאמן על הראשון:
אתא ר' חנניא קאמר בשם ר' איסי דלא היא דאין חילוק בין הפריש להשני בלבד ובין אומר פדוי הוא דלחכמים אינו נאמן על הראשון ומחוורתא כדאמרי' מעיקרא דלא מיתוקמא הך ברייתא אלא כר''א:
גמ' כיני מתניתא לא יתנום בשבת. כלו' הא דקתני לא יטלום כן צריך לפרש שלא יטול כדי ליתנם לכהן או לעני בשבת:
כדתנינן תמן. (בפ''ק דביצה) בש''א אין מוליכין חלה שאע''פ שמותר להפריש חלה בי''ט משום תיקון עיסתו לא התירו להוליכה לכהן וכן המתנות הזרוע והלחיים והקיבה וב''ה מתירין באלו אבל בתרומה קתני התם במתני' דאף לב''ה אין מוליכין אותה לכהן בי''ט:
הדא ילפה מן ההיא. וקאמר הש''ס הדא מתני' דהכא ילפינן מההיא דהתם וההיא ילפא מן הדא דהכא:
הדא ילפא מן ההיא היא יו''ט היא שבת. כלומר אע''ג דלא קתני הכא אלא שבת ילפינן מהתם דה''ה ביו''ט לא יטלם כדי ליתנם וההיא דהתם ילפינן מן הדא דהכא בלמודין לאכול אצלו שמותרין לבא ולאכול:
אבל בשאינן למודין. הטעם דאסור אפי' אם יבאו לאכול בביתו משום דלא סלק על דעתיה דבר נש למיכל פיסתיה. חתיכת מאכלו בביתיה דחבריה ויאמרו העולם שזה תרם אותה ביו''ט או בשבת ולפיכך אוכלן בביתו והלכך לא התירו אלא בלמודין לאכול אצלו:
תַּנִּי לֹא יְסָרֵב אָדָם בַּחֲבֵירוֹ לְאָֽרְחוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה. וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ בְתַקְרוֹבֶת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל. מַהוּ בְתַקְרוֹבֶת יְדַע דְּהַהוּא רָחֵיץ וְהָא מַטְרַח עֲלוֹי. וּבִירוּשָׁלַם הֲוָה מַפִּיךְ פִּילְכֵּיהּ דִּשְׂמָלָא לִימִינָא.
Traduction
On a enseigné (182)''Derekh erets,Ier; même série, (Aboda zara 1,3) (39c); Babli, (Hulin 94a).'': il ne faut pas insister pour inviter un étranger à s’attabler, lorsque l’on sait qu’il ne désire pas accepter, ni l’accabler de beaucoup d’offres lorsque l’on sait qu’il n’en veut pas. En quoi consiste l’accumulation inutile des offres? A tourmenter inutilement de son amitié quelqu’un dont l’affection s’est déjà révélée pour lui; aussi, à Jérusalem, se contentait-on pour manifester l’amitié (modestement) de retourner vers la droite le fuseau placé à gauche.
Pnei Moshe non traduit
תני. תוספתא היא (בפ''ז דב''ק) והכי תנינן שם שבעה גנבים הן הראשון שבכולן גונב דעת הבריות והמסרב בחבירו לארחו ואין בלבו לקרותו והמרבה לו בתקרובת ויודע שאינו מקבל והמפתח לו חבית שמכורות לחנווני מפני שהוא כטוענו טענת חנם וכו' והכי מייתי לה נמי בפ''ק דע''ז (בהלכה ג') כלומר שגונב דעתו שזה סבור שפותח לכבודו ואינו חושש אם תתקלקל כל החבית יין מחמת שפותח אותה וטענת חנם היא שהרי היא מכורה לחנווני ואינו מפסיד כלום בשביל שפותחה. ואיידי דאיירי הכא באורחים מייתי להאי ברייתא ולההיא דלקמן:
מהו בתקרובת. מאי לשון תקרובת דקאמר ולא קתני מתנות:
ידע דהוא רחיץ והוא מטרח עלוי. אף שהוא יודע שזה רחץ ידיו מטריח עליו ואומר לו לך רחוץ ידיך ושב בסעודה. ובע''ז גריס רחיץ בזווי אוחרי. וכלומר אם יש לו הרבה אורחים שזימן אותם בסעודה ואין מקום פנוי לזה אורח הבא ומסרב בו ואומר רחוץ ידיך ואני אתקן לך מקום בזוית אחרת שתשב שם וזהו גניבת דעת שזה יודע שאינו מבקש בזה:
ובירושלם. היה להם מנהג יפה דהוה מפיך פילכיה דשמאלא לימינאי. פילכיה מטפחתו מל' פליוס (בפ' כ''ט דכלים ובפ''ח דנדה) כלומר כשזימנו אורחים לסעודה והיה שם מפה פרוסה לסימן לידע שכל זמן שהיא פרוסה כהוגן היו האורחים נכנסין וכשמהפכין צד של שמאל לימין היו יודעין שככר נתמלאו המקומות ולא היו נכנסין וכדי שלא יתביישו המתאחרים לבוא ואין להם מקום לישב לפי כבודם. ובע''ז גריס הופך עוכליה דימינא לשמאלה. כמו עיקליה ומלשון צדו הסובב הוא. לעקל בית הבד:
תַּנִּי אֵין מוֹלִיכִין לְבֵית הָאֵבֶל בִּכְלֵי זְכוּכִית צְבוּעָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא טוֹעֲנוֹ טַעֲנַת חִנָּם.
Traduction
On a enseigné (183)''Tossefta sur Nida, 9; babli, (Moed Qatan 27a).'': l’on ne doit pas apporter dans la maison d’une personne en deuil du vin dans un verre coloré (qui donne au vin blanc la couleur rouge et une apparence de supériorité), parce qu’en ce cas on lui impose des sentiments de gratitude imméritée.
Pnei Moshe non traduit
אין מוליכין לבית האבל. לסעודת הבראה:
בכלי זכוכית צבועה. שאין לראות אם יש איזה דבר בתוכה ואם חסירה או מלאה:
מפני שהוא טוענו טענת חנם. כלומר בגניבת דעת:
Dmaye
Daf 19a
משנה: הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן וּמִי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר אֵינוֹ נֶאֱמָן. מֵאִישׁ פְּלוֹנִי הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. הָלַךְ לִיקַח מִמֶּנּוּ אָמַר לוֹ לֹא מְצָאתִיו וְלָקַחְתִּי לְךָ מֵאֶחָד שֶׁהוּא נֶאֱמָן אֵינוֹ נֶאֱמָן.
Traduction
Si quelqu’un dit à une personne qui n’est pas digne de foi pour le prélèvement des dîmes (185)(Bekhorot 36a).: ''achète des fruits pour moi à quelqu’un auquel on peut ajouter foi et qui donne la dîme'', on ne se fie pourtant pas à la parole de ce messager peu croyable (186)Il est à craindre qu'il ait jugé digne de foi une personne qui ne le serait pas.. Mais si on lui donne l’ordre de s’adresser à telle ou telle personne, on peut le croire. Si, après s’être rendu chez la personne désignée, il dit: ''Ne l’ayant pas rencontrée, je suis allé chez une autre également digne de foi'', on ne s’en rapporte pas à lui (son appréciation est insuffisante).
Pnei Moshe non traduit
מתני' קח לי ממי שהוא נאמן. שלא לקח מעם הארץ:
ומי שהוא מעשר. שאף שלוקח מע''ה מעשר הוא דמאי:
אינו נאמן. לפי שזה סומך דעתו דאף שימצא שלקח ממי שאינו נאמן מצי לאשתמוטי ולומר בעיני היה נאמן אבל כי אמר ליה מאיש פלוני לא מצי לאשתמוטי דהא אינו רשאי ליקח מאדם אחר:
משנה: הַנִּכְנַס לְעִיר וְאֵינוֹ מַכִּיר אָדָם שָׁם וְאוֹמֵר מִי כַּאן נֶאֱמָן מִי כַּאן מְעַשֵּׂר. אָמַר לוֹ אֶחָד אֲנִי אֵינִי נֶאֱמָן אִישׁ פְּלוֹנִי נֶאֱמָן הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. הָלַךְ וְלָקַח הִימֶּנּוּ. אָמַר לָהֶן מִי כַּאן מוֹכֵר יָשָׁן אָמַר לוֹ מִי שֶׁשָּֽׁלְחָךְ אֶצְלִי אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּגוֹמְלִין זֶה אֶת זֶה הֲרֵי אֵילוּ נֶאֱמָנִין. הַחַמָּרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר אָמַר אֶחָד מֵהֶן שֶׁלִּי חָדָשׁ וְשֶׁל חֲבֵירִי יָשָׁן. שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתוּקָּן וְשֶׁל חֲבֵירִי מְתוּקָּן אֵינָן נֶאֱמָנִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נֶאֱמָנִין.
Traduction
Si l’on entre dans une ville où l’on ne connaît personne, et que l’on dise: ''Qui est ici digne de foi? Qui est-ce qui prélève exactement les dîmes?'' et que quelqu’un lui réponde qu’il ne passe pas pour digne de foi, mais qu’il lui désigne tel autre, on peut l’en croire (il est évidemment sincère). S’il va acheter des fruits chez cette seconde personne ainsi désignée et qu’il lui avait demandé: ''Qui est-ce qui vend des produits secs'' (de bonne qualité), et que celle-ci à son tour lui indique le nom de la première personne (celle qui l’a envoyé chez elle), on peut encore les croire tous deux sur parole, bien qu’ils semblent se rendre des services mutuels. Si des âniers entrent en ville (chargés de produits) et que l’un d’eux dise : ''mes fruits sont nouveaux (de cette année), et ceux de mon camarade son anciens'' ou ''les miens sont en règle (les parts légalement dues sont prélevées), mais ceux de mon compagnon ne le sont pas'', on n’ajoute pas foi à ses paroles (elles sont évidemment dictées par l’intérêt); selon R. Juda, on le croit (dans l’intérêt de l’approvisionnement de la ville).
Pnei Moshe non traduit
מתני' איש פלוני נאמן הרי זה נאמן ומפרש בגמרא דקל הוא שהקילו באכסנאי מפני חיי נפש ודוקא שאין מכיר אדם שם אבל אם מכיר אדם שם לא יקח אלא מן המומחה:
הלך ליקח הימנו אמר לו מי כאן מוכר ישן שהוא משובח משל חדש:
אף על פי שהן כגומלין זה את זה. אתה תעיד עלי ואני אעיד עליך הרי אלו נאמנין כדאמרן דבאכסנאי הקילו:
מתני' החמרים. המביאים תבואה ממקום הזול למקום היוקר:
אינן נאמנין. דהן גומלין זה את זה שמשבח של חבירו בזו העיר כדי שחבירו ישבח את שלו בעיר אחרת:
ר' יהודה אומר נאמנין. דס''ל בדמאי הקילו משום חייהן של בני העיר כדי שיהו מוכרי תבואה ופירות מצויין להביא להן כדמפרש בגמ' ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: וְעֵד אֶחָד נֶאֱמָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן קַל הֵקִילוּ בְּאַכְסַנְיָא מִפְּנֵי חַיֵּי נֶפֶשׁ.
Traduction
Mais, ajoute-t-on foi à un seul témoin? On a été moins sévère, répond R. Yohanan, à l’égard d’un étranger, qui risquerait de mourir de faim.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ועד אחד נאמן. בתמיה הא קי''ל דאין עד אחד נאמן במקום דאתחזק איסורא כגון טבל וכיוצא בו אלא א''כ בידו לתקנו והכא דמעיד על איש פלוני שנאמן על המעשרות אין בידו לתקן של אחרים ואמאי הוא נאמן:
קל הקילו וכו'. ומהאי טעמא הקילו גם בסיפא אע''פ שהן כגומלין זה את זה:
הלכה: תַּנִּי אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ אָמַר לוֹ מִפְּלוֹנִי אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיֹּאמַר קַח וַאֲנִי נוֹתֵן מָעוֹת. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי אֲנִי אוֹמֵר אֶחָד קָרוֹב מָצָא וְלָקַח מִמֶּנּוּ דְּתַנֵּינָן תַּמָּן הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֶּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם רִבִּי לָֽעְזָר אוֹסֵר מִיַּד. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר אֲנִי אוֹמֵר אַחַר הַדֶּלֶת מְצָאוֹ. אָתָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר כְּרִבִּי יוֹסֵי וּדְּרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי לָֽעְזָר. דּרִבִּי יוֹסֵי רִיבָּה מִן דְּרִבִּי לָֽעְזָר וְלֹא מוֹדֶה רִבִּי לָֽעְזָר שָׁם אָמַר לוֹ אַל תְּקַבְּלֵהוּ לִי אֶלָּא בְמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֶּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם. וְהָכָא אֲפִילוּ אָמַר לוֹ מִפְּלוֹנִי אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיֹּאמַר קַח וַאֲנִי נוֹתֵן מָעוֹת. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי אֲנִי אוֹמֵר אֶחָד קָרוֹב מָצָא וְלָקַח מִמֶּנּוּ.
Traduction
On a enseigné que R. Yossé dit (contrairement à l’avis de la Mishna): si même on lui a donné l’ordre d’acheter chez telle ou telle personne, on ne lui ajoute pas foi, à moins de lui dire d’aller acheter et que l’on ira payer (en ce cas seul, on est sûr qu’il ne s’adressera pas à d’autres). Quel est le motif de R. Yossé? C’est que nous craignons, dit-il, qu’il s’adresse à un proche aussi peu digne de foi. On a enseigné ailleurs (187)Mishna, (Gitin 6,6).: si la femme d’un sacerdote dit à son envoyé de recevoir pour elle l’acte de divorce de son mari à tel endroit précis, elle peut consommer de l’oblation sacerdotale jusqu’à l’instant où l’acte aura été remis (jusqu’à ce moment elle n’est pas encore séparée de son mari); selon R. Eliézer, cette consommation lui est défendue de suite, car, dit-il, il est possible qu’il ait rencontré le mari en quittant la porte (bien avant d’arriver à l’endroit indiqué). N’en résulte-t-il pas que l’on peut comparer cet avis de R. Eliézer à celui de R. Yossé: ce dernier n’accorde pas que la femme du sacerdote ait la faculté de consommer l’oblation sacerdotale jusqu’au moment de la remise du divorce, au cas où elle a précisé à l’envoyé l’emplacement de la remise (il ne s’agit pas de la place, mais de la remise absolue); tandis qu’ici, même en donnant l’ordre de s’adresser à telle personne, on ne lui ajoute foi, selon R. Yossé, qu’en allant payer cette personne, parce que, selon lui, il y a la crainte que l’envoyé ne s’adresse à un proche aussi peu digne de foi (hypothèse non admissible pour le divorce).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספת' (פ''ה) דר' יוסי פליג אסיפא דאפילו אמר לו מפלוני אינו נאמן דאכתי חיישינן שמא יעבור על דבריו ויקח מאחר כדמפרש לקמיה עד שיאמר לו קח מפלוני ואני נותן לו המעות דבהא ליכא למיחש שהרי זה צריך לבא אצלו בשביל המעות:
אני אומר אחד קרוב מצא. כלומר אדם אחד במקום קרוב פגעו ולקח ממנו. שלא רצה לטרוח ולילך אצל פלוני:
דתנינן תמן. וכהאי דתנינן תמן (בפ''ו דגיטין) ואיתא להאי סוגיא נמי שם:
התקבל לי גיטי במקום פלוני אוכלת בתרומה. אם היא אשת כהן עד שיגיע הגט לאותו מקום שכך אמרה לו אל תהא שלוחי אלא שם:
ר' אליעזר אוסר מיד. משפירש מאצלה כדמפ' טעמא לפי שאני אומר אחר הדלת מצא לבעלה וקיבל הגט ממנו:
אתיא דר''א כר יוסי ודר' יוסי כר''א. דתרוייהו בחדא שיטתא קיימי דחיישינן שמא מצאו במקום קרוב:
דר' יוסי ריבה מן דר''א. וקא דחי לה הש''ס דלא היא דודאי הא דר''א אתיא כר' יוסי אבל הא דר' יוסי עדיפא מן הא דר''א דמי לא מודה ר''א שאם אמרה לו. כצ''ל. אל תקבלהו לי אלא במקום פלוני שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום כדאמר התם לעיל בהדיא הכי לר''א דלא פליג אלא באומרת סתם התקבל לי גיטי במקום פלוני דס''ל מראה מקום היא לו אבל אם ייחדה לו מקום ואמרה אל תקבל אלא במקום פלוני מודה ר''א דקפידא הויא ואוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום שיחדה לו:
והכא. אבל הכא לר' יוסי אפי' אמר לו מפלוני כלומר שאפילו ייחד לו ואמר אל תקח לי אלא מפלוני אפ''ה אינו נאמן:
מ''ט דר' יוסי. כלומר דהא זיל בתר טעמא דר' יוסי דחייש שמא מצא אדם אחר במקום קרוב ולקח ממנו וא''כ אפילו א''ל בהדיא אל תקח אלא מפלוני חיישינן שמא עבר על דבריו עד שיאמר קח מפלוני ואני נותן מעות:
תַּנִּי נִכְנַס לְעִיר וְאֵינוֹ מַכִּיר אָדָם אוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּגוֹרֶן וְאֵינוֹ מַכִּיר אָדָם שָׁם. הֲרֵי זֶה נִשְׁאַל בֵּין לְחָבֵר בֵּין לְעַם הָאָרֶץ דִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִאֵל. רִבִּי אוֹמֵר אֵין נִשְׁאֲלִין עַל הַתְּרוּמָה אֶלָּא לְחָבֵר בִּלְבַד. אַתְיָא דְּרִבִּי כְּרִבִּי מֵאִיר וּדְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִאֵל כְּשִׁיטָּתֵיהּ. דְּתַנֵּינָן תַּמָּן כָּל הַמּוּמִין הָרְאוּיִן לָבוֹא בִידֵי אָדָם רוֹעִין יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִין רוֹעִין כֹּהֲנִים אֵינָן נֶאֱמָנִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִאֵל אוֹמֵר נֶאֱמָן הוּא עַל שֶׁל חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הֶחָשׁוּד עַל הַדָּבָר לֹא דָנוֹ וְלֹא מֵעִידוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מַה פְלִיגוֹן לִיקַּח אֲבָל לְחַלֵּק אַף רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִאֵל מוֹדֶה. מַה בֵּין לְחַלֵּק מַה בֵּין לִיקַּח. קוֹל יוֹצֵא לְחִילּוּק.
Traduction
– On a enseigné (188)Tossefta sur notre traité,5.: si, en entrant dans une ville, on ne connaît personne (digne de foi), ou si en se trouvant placé dans une grange la sacerdote prenant l’oblation ne connaît nulle personne digne, l’on peut, selon R. Simon b. Gamliel, s’informer aussi bien près d’un ignorant que d’un compagnon; selon Rabbi, on ne s’informe pour l’oblation sacerdotale qu’auprès d’un compagnon. L’avis de Rabbi est conforme à celui qu’exprime ailleurs R. Meir, et celui de R. Simon b. Gamliel à son propre avis, comme suit: pour tous les défauts, est-il dit au sujet des premiers-nés (189)Bekhorot 5., qui peuvent provenir du fait des hommes, on ajoute foi aux bergers Israélites, non aux sacerdotes (comme ils sont intéressés aux défauts, on les soupçonne de les avoir provoqués); selon R. Simon b. Gamliel, on le croit pour le bien d ‘autrui (de même qu’ici pour l’oblation d’autrui), non pour le sien; selon R. Meir, une personne soupçonnée pour un sujet ne peut ni juger ni attester. R. Yona dit: il n’y a ici divergence d’avis que pour savoir si l’on peut acheter des fruits sur le témoignage d’un ignorant; mais s’il s’agissait de partager l’obligation, R. Simon b. Gamliel reconnaît que le compagnon seul peut désigner le sacerdote instruit, car alors le partage se fait en public (et les soupçons seraient bientôt éclaircis).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא (פ''ה):
הרי זה נשאל בין לחבר בין לע''ה. אע''ג דע''ה חשוד הוא על המעשרות כיון דעל של אחרים הוא מעיד לא חשדינן ליה דמשקר:
אין נשאלין על התרומה. כלומר אם היא מתוקנת בכל:
אתיא דרבי כר''מ ודרשב''ג כשיטתיה דתנינן תמן. (בפ''ה דבכורות) דפליגי בכה''ג:
כל המומין הראוין לבא בידי אדם. כגון נסמית עינו נקטעה ידו וכיוצא בזה שיש לומר אדם הטילו בו:
רועין כהנים אין נאמנין. לפי שחשודין להטיל מום בבכור:
רשב''ג אומר נאמן הוא על של חבירו וכו'. ולפיכך ס''ל הכא נמי דכיון על של חבירו הוא מעיד נאמן ורבי ס''ל כר''מ דהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ואפי' על של אחרים ולפיכך קאמר הכא דאין נשאלין אלא לחבר בלבד:
מה פליגין ליקח. לא שנו דפליגי אלא ברוצה ליקח פירות ואינו יודע ומכיר מי הוא נאמן:
אבל לחלק. אם מחלקין בגורן תרומות ומעשרות ובא עני א' ליטול חלקו מעשר עני ושואל אם מתוקנין הן משאר מעשרות הקודמין אף רשב''ג מודה דאין נשאלין אלא לחבר בלבד ואין ע''ה נאמן לומר שכבר חילק זה המעשר ללוי:
קול יוצא לחילוק. המחלק מעשרותיו בגורן קול יוצא זה וזה מחלק היום וכיון שלא נודע ולא נתפרסם שזה פלוני חילק אין ע''ה נאמן להעיד עליו:
19a תַּנִּי עִר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִם וְיִשְׂרָאֵל הַגַּבָּאִים גּוֹבִין מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל וּמִשֵּׁל גּוֹיִים וּמְפָֽרְנְסִין עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיָּי גּוֹיִם וּמְבַקְּרִין חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל וְחוֹלֵי גוֹיִם וְקוֹבְרִין מֵתֵי יִשְׂרָאֵל וּמֵתֵי גּוֹיִם. וּמְנַחֲמִין אֲבֵילֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲבֵילֵי גּוֹיִם. וּמַכְנִיסִין כְּלֵי גּוֹיִם וּכְלֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
Traduction
On dit encore: dans une ville habitée par autant de païens que d’Israélites, les percepteurs de l’impôt des pauvres s’adressent à égal titre aux uns et aux autres; ils entretiennent aussi bien les pauvres des Israélites que ceux des païens, rendent visite aux malades des uns comme des autres, enterrent les morts des israélites aussi bien que ceux des païens, consolent les affligés chez les uns comme chez les autres, transportent pour les uns aussi bien que pour les autres les vases égarés en route, dans l’intérêt de l’ordre public.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא דגיטין (פרק ג') וגרסינן להא בפ' הנזקין (בהלכה ט') גבי דברים שאמרו מפני דרכי שלום:
הגביים. גובי הצדקה:
ומכניסין כליהם. שרואה שהולכין לאיבוד:
גִּירְדָּאֵי שָׁאֲלוּן לְרִבִּי אִימִּי יוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁל גּוֹיִם מַהוּ. סְבַר מִשְׁרֵי לוֹן מִן הָכָא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. אָמַר לוֹן רִבִּי בָּא וְהָתַנִּי רִבִּי חִייָא יוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁל גּוֹיִם אָסוּר. אָמַר רִבִּי אִימִּי אִילוּלֵי רִבִּי בָּא הָיָה לָנוּ לְהַתִּיר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן וּבָרוּךְ שֶׁרִיחֵקָנוּ מֵיהֶם.
Traduction
Des tisserands demandèrent un jour à R Amé: peut-on, en un jour de fête des païens, s’attabler en vue de l’harmonie avec eux? Il pensa devoir l’autoriser dans l’intérêt de la paix, selon l’enseignement qui précède. Mais, leur dit R. Aba, R. Hiya a nettement enseigné que c’est interdit en un jour de fête des païens. Sans R. Aba, remarque R. Amé, nous allions presque autoriser des relations avec les idoles; béni soit-il de nous en avoir éloignés.
Pnei Moshe non traduit
גירדאי אנשי המקום שנקרא כך:
יום משתה של עכו''ם. מהו לבקר אותן דאילו לשאת ולתת בהדיא תנן התם דבאותו האיש אסור:
והתני ר' חייא יום משתה של עכו''ם אסור. לבקרו דשמא מתוך כך יבא לישא וליתן עמו:
אילולא ר' בא. שהזכיר לנו ברייתא דר''ח כבר היינו באין חלילה להתיר ע''ז שלהן דחכמים אסרו משום דאזיל האי ומודי לע''ז דיליה וברוך המקום שריחקנו והבדילנו מהם ועלינו לעשות סייג וגדר להרחיק עצמנו מהם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source